<h1>המנהיג הלכ' יו"ט סימן ק"א</h1>
<h2>דף כה.</h2>
במסכת בכורות פרק ג' השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ כו' פירוש ומשום חלדה תחת צמר מסובך ובשעת השחיטה תולש את השער דלאו היינו גוזז דאסור בגיזה ועבודה, ובגמרא בעי כנגדו ביו"ט מהו ומשני דאע"ג דסבר רב דבר שאין מתכוין אסור ביו"ט שרי דהוה ליה עוקר דבר מגדולו כלאחר יד שאין דרך לתלוש את הצמר ולאו היינו גוזז ומקשי ומאי שנא מהתולש את הכנף והמורטו דחייב ביו"ט ומשני שאני כנף דהיינו אורחיה. למדנו מזה שאסור ביום טוב למרוט את הנוצה מן צואר העוף לפני השחיטה ואע"פ שלצורך השחיטה הוא עושה הוי לה מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור עליה אבל איסור יש בה וכל שכן לרבינו אלפסי דפסק בשבת פרק כירה כשמואל דאית ליה בדבר שאין מתכוין כר' שמעון ובמלאכה שאינה צריכה לגופה אית ליה כר' יהודה דחייב עליה דודאי אין לעשות כן, כך קבלתי מרבותי הקדושים מדנפירא בצרפת, אב"ן. גדולי צרפת החמירו על עצמן שאינן אוכלין מקמח של כותים ביו"ט בימי הקציר משום מוקצה שמא נקצרו ונטחנו ביו"ט.
